ולבי כמעט עמד מלכת

קטעים מההצגה ומפגש עם היוצר

אני עומד מולכם בעיניים עצומות. הצלילים שאתם מפיקים מקימים אותי לתחייה.

האם נוכל לחוות את העולם ברגישות מרבית, ולאפשר גם לתחושה העדינה ביותר להפוך לחיבור, לתקשורת, לעונג? האם נוכל להתעוור ולהתחרש ביחד?

 

ההשראה הראשונית לעבודה היא מכתב שכתבה אשת הרוח החירשת-עיוורת, הלן קלר, לתזמורת הסימפונית של ניו-יורק בשנת 1924, בו היא מתארת כיצד ״שמעה״ את הביצוע שלהם לסימפוניה התשיעית של בטהובן, אך ורק באמצעות מגע עדין במקלט הרדיו.

העבודה מבקשת לייצר מרחב חושי מוגבר שבו מתקיימת אלכימיה בין החושים. היא מזמנת מבט תקריב אל גופו של המבצע אשר מכייל את עצמו לתגובתיות מוגברת ומחפש נואשות אחר שפה אלטרנטיבית לתקשר באמצעותה, מבעד לגבולות, מגבלות ומוגבלויות.

 

במפגש יבצע האמן קטעים מההצגה, יספר על תהליך היצירה ועל חומרי ההשראה שמהם נולדו אבני הבניין ליצירה הבימתית. 

 

בהשתתפות:

ארי טפרברג – יוצר תיאטרון, במאי אופרה ופרפורמר

מנחה: נועה שכטר – מנהלת אמנותית של פסטיבל מדרום

" ניסים אמיתיים התרחשו לא רק בימים ההם, הם מתרחשים גם בזמן הזה"

ג'קסון בראון

festival whatsapp group
קרדיט יאיר מיוחס